<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"י</h1>
<h2>דף ט:</h2>
כיון דאשבעיה אבימלך לאברהם (בראשית כ"א כ"ג) אם תשקור לי ולניני ולנכדי, וכו'. ואם כן עכשו היו ישראל מותרין בארץ פלשתים. וכן יש לנו ראיה ממקום אחר מסכת סוטה פרק קמא (ט' ב') והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים (שופטים י"ג ה') אמר רבי אחא אמר רבי חנינא הוחלה שבועתו של אבימלך דכתיב אם תשקור לי וגומר, ופירש רש"י ז"ל הוחלה לשון (במדבר ל' ג') לא יחל דברו לפי שהם עברו על השבועה תחלה ע"כ. ומכאן הורו רבותינו ז"ל, ששני בני אדם שנשבעו זה לזה תנאים כענין במחותנים או שותפין וכיוצא בהם, שאם עבר אחד מהם תחלה על אותם התנאים שהשני פטור משבועתו, ואינו צריך לשום התר זולת זה, שבטול תנאו התרו. וכן נמי נמצא שדוד המלך ע"ה שכבש רבת בני עמון ואף על גב דכתוב עליהם (דברים ב' י"ט) אל תצורם ואל תתגר בם, ואמרינן בבראשית רבה (סוף פרשת ויצא) שהם פרצו בגדר תחלה. וכן נמי משמע בההיא דהכותב כל נכסיו (ב"ב קמ"ו ב') דדוקא ששייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת, ואם לאו אין מתנתו קיימת, דאזלינן בתר אומדנא. וכן (שם) מי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת ואחר כך בא בנו, וכן (כתובות צ"ז א') זבין ולא אצטריכו ליה זוזי, וכן (קידושין מ"ט ב') ההיא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל, דמשמע שאם גלה דעתו לא הוו זביני, כל שכן הכא דאדעתא דיקיים לו חברו תנאיו הוא דאשבע. כתב הרמב"ן ז"ל בפי' התורה (בראשית כ"א ל"ד) וישובו אל ארץ פלשתים, וישובו אל עירם אשר בארץ פלשתים, כי בארץ פלשתים היו, אבל הם יושבים בגרר שהיא מדינת המלך, והוא יושב בבאר שבע שהוא בארץ פלשתים בנחל גרר, עד כאן.
<h2>דף לו.</h2>
ממה שאמרו ז"ל במסכת סוטה פרק אלו נאמרין בכל לשון, יראה שיום שעברו את הירדן שבו ביום באו הר גריזים. בא וראה כמה ניסים נעשו לישראל באותו היום, עברו את הירדן ובאו אל הר גריזים והר עיבל שבשומרון ושבצד שכם ושבאצל אלוני מורה שנאמר (דברים י"א ל') הלא המה בעבר הירדן וגומר, יותר מששים מילין. ולא עמד איש בפניהם וכל שעמד לפניהם מיד ניתרז, שנאמר (שמות כ"ג כ"ז) את אימתי אשלח לפניך, ואומר (שם ט"ו ט"ז) תפול עליהם אימתה ופחד. עד יעבור עמך יי' זו ביאה ראשונה, עם זו קנית זה ביאה שניה. ותמה הוא שהרי כתוב (יהושע ד' י"ט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ויחנו בגלגל בקצה יריחו, ושם מלו ושם עשו את הפסח שנאמר (שם ה' י') ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערבות יריחו. וכבשו יריחו וכבשו עי, ואחר כן כתוב (שם ח' ל') אז יבנה יהושע מזבח ליי' אלדי ישראל בהר עיבל. ומיהו רש"י ז"ל הביא בפי' ספר יהושע ובאו ולנו בגלגל לזכרון. עוד כתב ז"ל אז יבנה יהושע פרשה זו אין מוקדם ומאוחר שיום שעברו את הירדן עשו כן.
<h2>דף מט:</h2>
[הלשון המדוברת בא"י] מסכת בבא קמא סוף מרובה (פ"ג א') וכן היא סוף מסכת סוטה (מ"ט ב') אמר רבי בארץ ישראל לשון סורסי למה, אלא או לשון הקדש או לשון יוני. ואמר רב יוסף, בבבל לשון ארמי למה, אלא או לשון הקדש או לשון פרסי. פי' ה"ב הערוך, "סורסי", לשון ארץ סוריא, והוא לשון ארמית, כלומר מארם צובא. ומדמשק ועד צובא נקרא בלשון חכמים סוריא, וארם צובא הוא חלב וארצו. מסכת פסחים פרק התמיד (ס"א א') רבי אומר לשון סורסי הוא זה, כאדם האומר לחברו כוס לי טלה זה. ירושלמי נדרים פרק נערה המאורסה (ה"ח) וכו' מזה יראה שהם ז"ל היו מדברים גם כן לשון סורסי... וכת' רש"י ז"ל סוף מסכת סוטה לשון סורסי קרוב הוא ללשון ארמי, ואומר אני שזה לשון תלמוד ירושלמי והישמעאלים קורין לו סוריאני.
